ישראל שבתה למשך 100 דקות להזדהות עם החטופים: “לא ננוח עד שכולם יחזרו”

אלפים עמדו 100 שניות דומיה בעצרת המיוחדת בכיכר החטופים, במקביל לפתיחת שביתת ההזדהות במשק. יו“ר ההסתדרות בר דוד:”מפה צריך לנוע קדימה לאחדות, ביחד נבנה את המדינה מחדש“. עומרי, אחיו של עידן שתיוי שחטוף בעזה:”הלוואי שהשביתה תזיז משהו"

ברחבי הארץ מציינים היום (ראשון) 100 ימים למתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר ותחילת המלחמה, ולהימצאותם בשבי של 136 ישראלים שחטופים בעזה. בכיכר החטופים בתל אביב נמשכת תחת גשם כבד עצרת המחאה שהחלה אמש, שאליה הגיעו עשרות אלפי בני אדם, והיא צפויה להסתיים הערב ב-20:00, אחרי 24 שעות. במטה משפחות החטופים עדכנו כי להערכתם כ-120 אלף איש לקחו חלק בעצרת אמש, שכאמור תימשך לאורך היום.

בין השעות 11:00 ל-12:40 נערכה שביתה בת 100 דקות כהזדהות עם החטופים, שנמצאים כבר 100 ימים בשבי ברצועת עזה. השביתה כללה גם את החברות הגדולות בארץ, בהן מטא ישראל, קבוצת פז, הסוכנות היהודית, בתי חולים, חברות ביטוח ופיננסים, מכוני מחקר ועמותות שונות.

יו“ר ההסתדרות ארנון בר דוד אמר בכיכר החטופים:”אני רוצה שנתעורר מהחלום הרע ונייצר ישראל חדשה. ישראל של אחרי 7 באוקטובר. אני רוצה להפסיק להתעורר בבוקר הבלהות הזה. איך מסכמים 100 ימים בלי אור שמש ובלי תרופות? היום בשעה הזו אנחנו עוצרים ומזדהים. לא שובתים. היוזמה הפכה לתצוגת תכלית של סולידריות. מאות אלפי עובדות ועובדים, במגזר הציבורי והפרטי, עוצרים את מדינת ישראל ל-100 דקות כדי לזכור ולהזכיר את החטופים שעדיין במנהרות, שכל המדינה עדיין איתנו ושלא ננוח עד שאחרון החטופים יחזור".

בר דוד הוסיף: “כולנו לא רוצים לחזור לפלגנות, ראינו לאן זה הביא אותנו. מפה צריך לנוע קדימה לאחדות, לא פילוג. ביחד נבנה את המדינה מחדש. דווקא היום קשה לעצור בלי לחשוב איך תיראה ישראל 100 ימים אחרי המלחמה, אחרי שכולם ישובו הביתה בשלום. בנקודה הזאת נמצא המפתח לעתידה של ישראל. אם נצליח לשמור על אחדות וסולידריות נתגבר על הכול ונעשה את זה טוב יותר”.

עומרי, אחיו של עידן שתיוי, נאם אחריו בעצרת. “השעה 11:15. היום לפני מאה ימים, ארבע שעות ו-25 דקות הייתה הפעם האחרונה ששמעתי מאח שלי. עידן נחטף מהנובה והחיים של כולנו השתנו. אבל ההרגשה היא שהעולם לא באמת מבין את זה. אנחנו החברים הכי טובים, אני לא מכיר את החיים בלעדיו. הוא הבן אדם הכי אכפתי, רואים לו את זה בעיניים. הוא לא היה חולף ליד אדם שצריך עזרה בלי לעזור. אני זוכר כשהוא עצר להביא שמיכה להומלס שקפא מקור והעלה פוסט לפייסבוק שצריך לשים לזה לב. מישהו שם לב לעידן עכשיו?!”.

שתיוי הוסיף: “הלוואי שהשביתה תזיז משהו. אבל אם לא, צריך יותר. תבטיחו לי שתתנו יותר. אני שמח שאתם חיים, הולכים לעבודה ולבתי קפה. אבל מה עם אלה שנלקחו מהבית ולא חזרו? מאה יום ואח שלי עדיין שם. אסור לתת לזה להימשך עוד רגע אחד. קרה לנו אסון. פגיעה במוסריות, בביטחון של כולנו, מצד אסלאם רדיקלי. והעולם בוחר להתעלם. הם נאנסים, מוכים, בתוך כלובים, באוויר דל. ואני פוגש שרים בממשלת ישראל, חברי כנסת, אני לא מרגיש שהם עושים את המיטב להחזיר את אח שלי, בלשון המעטה. מנהיגי ישראל, תתעוררו. מי שמוכן לשתוק בזמן שמתפתחת מלחמת עולם שיחשוב שנית. אף פעם לא נוותר, זה העם שלנו. מנהיגי העולם יכולים לעצור זאת, אנשי הדת יכולים. אני קורא לקבינט, לממשלה, להשיג מתווה ולאשר מתווה מידי לשחרור כל החטופים”.

מורן סטלה ינאי, ששוחררה מהשבי, נאמה בעצרת בשאול המלך. “עצרו הכול. צאו מהעבודה, ואמרו לממשלה - אסור לפספס את ההזדמנות. אנו עוצרים הכול למאה דקות כי חייבים לוודא ששום דבר לא יחזור לשגרה כל עוד יש בעזה 136 חטופים. חייבים להיאבק עד שהאחרון שכלוא בחושך ורעבה, עד שהאחרונה שחירותה נלקחה ממנה, יחזרו הביתה. מאה ימים של בדידות, פחד, אימה, רעב, בלי לישון, מאבק להחזיק אמונה. מאה ימים של הפקרה, אלימות, התעללות נפשית. איך אחרי מאה ימים אפשר למצוא עוד תקווה? די. הממשלה חייבת להבין שאי אפשר להמשיך כרגיל. אני יודעת איך זה להיות שם. זה חרא, תאמינו לי. מאז שחזרתי צמחה אצלי ההבנה שהחובה הזאת לא רק כלפי החטופים שנשארו מאחור, זו החובה המוסרית העליונה שלנו כלפי כל אדם. אין איך להחלים מהטראומה בלי שיחזרו”.

“כשהבנתי שיש סיכוי שאני משתחררת תכננתי איך אבקש ממישהו שיחת טלפון למשפחה שיבואו לקחת אותי מהגבול”, סיפרה. “לא יכולת לדמיין את עוצמת החטיפה שלנו על מדינה שלמה שמחכה לי. כשחזרתי זה היה מרגש מאוד, אבל גם הציף ומאוד מבלבל. אז התחלתי לשאול כל מי שפגשתי מה קרה להם בשבועות האחרונים, וגיליתי שכל אחד סוחב רגשות אשמה שלא מרפים. זה לא הפתיע אותי. אם אני מסתובבת עם רגשות אשמה כל הזמן מהרגע שחזרתי. אשמה היא הרגשה נוראית, שמחלחלת לכל פעולה יומיומית, שורפת את הנשמה. אבל היא גם שומרת על החטופים. אני יודעת מה עובר עליהם, את חלקם פגשתי בעזה. הבטחנו שמי שיוצא - יוצא למשימה. נלחם בכל הכוח כדי שאף אחד לא יישאר שם. אני פונה למי שעוד מוחזק בעזה: לא שכחנו אתכם. אנחנו איתכם. תחזיקו מעמד”.

מיה רגב, ששבה משבי החמאס ומטופלת בשיבא, אמרה בעצרת 100 הימים שהתקיימה הבוקר במרכז הרפואי כי קיבלה טיפול רפואי כושל בעזה: “אני מודה כל יום על זה שאני כאן כי אם לא, אני לא יודעת מה היה המצב שלי כרגע. נפצעתי ברגל מירי שריסק לי את העצמות. רק לאחר שמונה ימים הוציאו לי את הכדור מהרגל וניתחו אותי. הטיפול הרפואי שקיבלתי היה רע. היה מזלזל. היה פשוט לא ראוי לבני אדם. כשחזרתי הביתה הגעתי לבית חולים עם זיהומים קשים שאני עד היום נלחמת ומתמודדת איתם. הרגל שלי ניצלה בנס. יש שם עוד פצועים. יש שם עוד המון אנשים שנמצאים בסכנת חיים מיידית. חייבים להציל אותם כמה שיותר מהר לפני שיהיה מאוחר מדי. אותם ואת כולם. כל יום אני יושבת וחושבת על הפצועים וכואב לי. הזמן שלהם אוזל והגוף והנפש שלהם כואבים כל כך. חייבים להציל אותם לפני שיהיה מאוחר מדי”.

רובי חן, אביו של החייל איתי חן שנחטף מבסיס נחל עוז, אמר במפגן להשבת החטופים והחטופות במכללה האקדמית נתניה: “אני מדמיין את הבן שלי בחדר חשוך. מי יודע באיזה מצב מורעב, בלי מים התעללויות - אנחנו שומעים על התעללות בנשים אבל תדעו שמתעללים גם בגברים. הדמות שלו דועכת ונעלמת לי , זה כבר יותר מידי זמן. האימא שלו רק רוצה לחבק אותו בחזרה. אני אוהב את הילד שלי ואת כל הילדים שלי. אני אוהב את עם ישראל. השם של איתי זה ארץ ישראל ותורת ישראל- זה מה שאנחנו מאמינים ואנחנו רוצים אותו בחזרה. אם אתם יכולים לקחת דקה מזמנכם ולחשוב מה אתם יכולים לעשות כדי לעזור לנו, תהיו מבורכים. אנחנו צריכים את הכוח והאנרגיה שלכם. אני על אדים, כבר אין לי כח. בבקשה תחשבו איך אתם עוזרים לנו יותר”.

יעלה דוד, אחותו של אביתר דוד שנחטף ממסיבת הנובה, אמרה: “היום עוברים 100 ימים - ונמאס לי. עשיתי הכל. אלו 100 ימים שאני אומרת, חוזרת ומספרת וקוראת לכולם לעשות הכל, ועדיין איכשהו עברו 100 ימים. אני מנסה להבין למה אחרי 100 ימים עדיין צריך לשכנע אנשים שאין דבר יותר קריטי מלשחרר את החטופים בראש ובראשונה. אבל לאנשים אחרים - החיים ממשיכים. איילון נהיה פקוק יותר מיום ליום, פוסטים ברשתות על החיים היפים חזרו, אנשים חוזרים לעבודות שלהם. אשתף אתכם, שבזמן האחרון, אני צופה בסרטוני החטיפה של אביתר רק בשביל לראות אותו חיי. אותם סרטונים שלא הייתי מסוגלת לצפות בהם בשבועות בתחילת המלחמה, הפכו לי לאות החיים האחרון מאביתר, הפכו לי למשהו להיאחז בו. אביתר הלך לחגוג את החיים, עם עוד חברים, ומצא את עצמו בגיהנום”.

ניסן קלדרון, אחיו של עופר קלדרון שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז: “ב-7 באוקטובר אני ניצלתי, אבל אח שלי לא. בדיוק בשעה הזאת לפני 100 ימים דיברתי בפעם האחרונה עם עופר. תחשבו מה היה קורה אם זה היה קורה לכם, אם זה הייתם אתם אי שם בעזה, אם זה היה אחיכם שנחטף מביתו, אם זו הייתה הבת שלכם, הנכדה שלכם, סבא שלכם. אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולהביע את הערכתנו ואהבתנו לחיילי צה”ל, שעושים ימים כלילות במלחמה על הבית. חייבים לעשות הכל למען חזרתם של כולם כולל כולם, כולל את החיילות, החיילים, הגופות, כולם. ללא רשימות ללא סלקציה. הופקרנו 22 שנה, הופקרנו ב-7 לאוקטובר, והם מופקרים כבר 100 ימים והזמן שלהם אוזל".

רותם קלדרון, בנו של עופר קלדרון: “אני מבקש וקורא לכם, קבינט המלחמה, לפעול בכל דרך כדי להגיע להסכמות במשא ומתן. בלי לומר זה לא הזמן זה לא המקום. אני דורש שהמטרה הראשונה והעליונה במלחמה הזאת תהיה החזרתם של אבא שלי עופר קלדרון ושל כל החטופים. אני לא פוליטיקאי ולא איש מלחמה, אני בסך הכל בן שרוצה את אבא שלו בבית. המדינה חייבת את זה לנו משפחות החטופים וחייבת את זה לחטופים עצמם, זו הדרך היחידה להחזיר את האמון שלי ושל עוד המון במדינת ישראל”.